הנינג'ה ביפן העתיקה
הנינג'ות של יפן הפאודלית (החל מלפני כ-900 שנים) היו בעלי כישורים של ריגול והתנקשות, ובתקופות
מסויימות בהיסטוריה של יפן אף שימשו כסוכני ביון וככוח משטרה. תיעוד היסטורי על הנינג'ות
הינו נדיר, מכיוון שהם פעלו תמיד בסודיות ומאחורי הקלעים, ויצרו מסביבם רשת של
מיתוסים ואגדות.
להווצרות המיתוסים סייעו גם שיטות הפעולה המיוחדות שלהם, אשר איפשרו להם להיעלם או להופיע בפתאומיות, לחדור למקומות לא נגישים, ועוד. שמירת הסודיות היתה ערך עליון אצל הנינג'ות, והם היו מתאבדים אם היו נופלים בשבי, כדי שלא יוציאו מהם סודות בעזרת עינויים.
כלוחמים מרגלים, השתמשו הנינג'ות בכלי נשק רבים ולא קונבנציונליים. מחוץ לשליטה מצויינת בנשקים רגילים כמו חרב ומקל, הם ידעו להשתמש ברעלים, חומרי נפץ, הסוואה, כלי פריצה ועוד, כאשר כל נושא פותח בעיקר על ידי שבט נינג'ות שונה. לעתים גם נשים היו נינג'ות (ונודעו בשם "קוּנוֹאִיצִ'י") והשתמשו בטכניקות ונשקים מיוחדים נוספים.
שמונה עשר שיטות הנינג'יצו
הנינג'ות
של ימי הביניים ביפן התאמנו ב- 18 שטחים בסיסיים של מומחיות המכסים שטחים נרחבים של
מיומניות פיזיות ומנטליות. הדברים להלן מעובדים בין היתר מספרו של מאסטר דר. מאסאקי האצומי: "נינג'יצו: היסטוריה ומסורת".
1.
סֵישִין טֶקִי קִיוֹיוֹ (עבודה מנטלית):
הנינג'ה
של טוֹגַאקוּרֶה עבד על פיתוח ידע עמוק ומדויק של עצמו,
כוחו האישי, נקודות התורפה והחוזק שלו, והשפעתו על המשחק החיצוני של החיים. אימונים
בכוח סבל נפשי, תפיסה, ופרספקטיבה הונחלו לנינג'ה ביחד
עם אימוניו הפיזיים. על ידי פיתוח הבנה מיסטית של התהליכים ביקום, הנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ נהיה ללוחם
פילוסוף. חובותיו בקרב נגרמו על ידי אהבה או כבוד ולא על ידי אלימות או הצורך לכסף.
2.
טַאִיג'וּצוּ (קרב ללא נשק):
מיומנויות
של דַאקֶנטַאִיג'וּצוּ (התקפות, בעיטות, בלימות) ג'וּטַאִיג'וּצוּ (האבקות, חניקות) וטַיהֶנג'וּצוּ (תזוזות שקטות, גילגולים, קפיצות, נפילות) עזרו
לנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶה
במצבים הגנתיים.
3. נִינְגַ'ה קֶן (חרב נינג'ה):
לחרב
של הנינג'ה יש חוד להב יחיד, ישר, קצר ונחשב לכלי נשקו העיקרי. שני מיומניות חרב
נפרדות נדרשו לנינג'ה. טכניקות שליפה מהירה התרכזו סביב
שליפת החרב וחיתוך בתור פעולה סימולטנית של התקפה או הגנה. מיומנויות סיוף השתמשו
בטכניקות חרבות שלופות תוך עימות עם תוקפים חמושים.
4.
בּוֹג'וּצוּ (לחימת מקלות
ומוטות):
אמנות
זו, תורגלה על ידי סמוראים ואיכרים בשווה, היתה גם מיומנות חזקה של הנינג'ה. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה חונכו
להשתמש במקל הארוך בו (שש רגל – 184 סנטימטר) והַאנבּוֹ (שלוש רגל – 92 סנטימטר), בנוסף על מקלות ואלות באורכים שונים. הורכב באופן
מיוחד שִׁינוֹבִּי זוּאֶה או
מקל נינג'ה שתוכננו להראות כמו מקלות הליכה רגילים, אך
הסתירו להבים, שרשראות, או חיצים אשר יכלו לשמש נגד אויב.
5.
שׁוּרִיקֶנג'וּצוּ (זריקת להבים):
להבי
הטלה נישאו בכיסים מוסתרים ושימשו בתור נשק הסחה. הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ השתמשו בכוכב
מיוחד בעל 4 פינות אשר נקרא סֶנבַּן שׁוּרִיקֶן
והורכב מלוח פלדה דק. הלהב הוטל בפעולת סיבוב ופגע
במטרה עם אפקט ניסור. בּוֹ שׁוּרִיקֶן (דוקרני
וחיצי עץ ישרים) הורכבו גם הם להטלה.
6.
יַארִיג'וּצוּ (לוחמת חנית):
הנינג'ה
של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ לומד
להשתמש בחנית וכידון יפניים סטנדרטיים בתור נשק לטווח בינוני. חניתות שימשו לנעיצות
ודקירות ולעיתים נדירות הוטלו בקרב. הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ השתמש גם בנשק חנית יחודי שנקרה קַאמַה-יַארִי או כידון מגל אשר
הורכב מלהב חנית עם וו בבסיסו. האורך הכולל של הנשק היה יותר מ- 9 רגל. החוד יכל
לשמש לדקירה והדיפה, וקצה הוו יכל לשמש ללכידת ומשיכת יריב או
נשקו.
7.
נַגִינַטַג'וּצוּ (לוחמת חנית הנגינטה):
הנַגִינַטַה
שימשה לחיתוך והתקפות קטלניות נגד יריבים במרחק בינוני. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ היו גם מומחים לשימוש בבִּיסֶן-טוֹ,
גירסה ענקית
עבת להב
של הנַגִינַטַה.
מבוסס על על
כלי מלחמה סיני, הנשק בעל הלהב הרחב היה עבה מספיק להפיל תוקפים, לרסק דרך שריון,
ולהביא לקרקע את הסוסים של סמוראים רכובים.
8.
קוּסַארִיגַאמַה (נשק שרשרת
ומגל):
השרשרת
ומגל היפני אומץ לתוך הארסנל של הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. שרשרת, בין שש לתשע רגל באורך ומוכבדת בקצה אחד, היתה קשורה לידית של כלי חיתוך תבואה
מסורתי. השרשרת יכלה לשמש לחסום או ללכוד התקפת אויב, והלהב יכל אז לשמש כדי לסיים
עם המתקיף. הקִיוֹקֶצוּ-שׁוֹגֶה, כלי נשק דומה לשרשרת
ומגל, הועדף על ידי הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. הנשק היה מורכב מלהב סכין קצר מוחזק ביד עם להב שני
מכופף החוצה מהידית המחוברת למיתר גמיש באורך חמישה עשר רגל אורך שנעשה בדרך כלל
משיער של סוס או אישה. טבעת גדולה מפלדה היתה מחוברת לצד החופשי של
המיתר.
9.
קַאיַאקוּג'וּצוּ (אש וחומרי
נפץ):
הנינג'ות
היו מומחים בהנחה, תזמון, והסתרה אפקטיביים של מתקני חומר נפץ בשביל הרס או הסחת
דעת. בשנים המאוחרות יותר, השימוש באבק שריפה וחומרי נפץ אחרים התווספו ביחד עם
הידע של נשק חם והישומים האסטרטגיים שלו.
10.
הֶנסוֹג'וּצוּ (הסתוות וגילום
דמויות):
חיוני
לעבודת הריגול של הנינג'ה היתה יכולתו לתפוש זהויות שאולות ולנוע ללא גילוי דרך
איזור הפעולה. יותר מסתם לשים תחפושת, מערכת ההתחזות של הנינג'ה עירבה התחזות
יסודית של הדמות שאומצה. הוא או היא פשוטו כמשמעו הפכו להיות האישיות החדשה, בין אם
נלקח התפקיד של נזיר, אומן במקצוע כלשהו, או בדרן נודד.
11.
שִׁינוֹבִּי אִירִי
(התגנבות, פריצה וחדירה):
טכניקות
הנינג'ה של תזוזות שקטות, והשגת גישה למקומות לא נגישים הפכו לאגדה ביפן. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ למדו שיטות הליכה וריצה מיוחדות כדי לכסות מרחקים
ארוכים, מעבר על רצפה בדממה, והשארות בצללים כדי לסייע בכניסה
ובריחה.
12.
בַּאג'וּצוּ (לחימה רכובה):
הנינג'ות
של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ אומנו
להיות מומחים ברכיבת סוסים בין ברכיבה ובין בלחימה רכובה.
13.
סוּאִירֶן (הכשרת מים):
שחיית
התגנבות, תנועות שקטות דרך מים, שיטות שימוש בסירות ומצופים מיוחדים כדי לחצות את
המים, וטכניקות לחימה מתחת למים לומדו לנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. הכשרת המים אף כללה שימוש במים כנשק על ידי זיהום מקורות מים
או עצירת המים מלהגיע למקום כלשהו, והיכולת למצוא מים במקומות בלתי צפויים
ולטהר
אותם.
14.
בּוֹ-רִיאַקוּ (אסטרטגיה):
טקטיקות
לא קונבנציאליות של הולכת שולל וקרב, קנוניות פוליטיות,
ושימוש מועיל של תזמון אירועים אקטואליים היו בשימוש על ידי הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. על ידי שימוש ב- או הפעלה של לכאורה כוחות חיצוניים כדי
להביא את האוייב לעשות מה שהנינג'ה רצה שהוא יעשה, הנינג'ות היו מסוגלים לבצע את רצונם בלי למשוך תשומת לב מופרזת
לעצמם.
15.
צ'וֹ הוֹ (ריגול):
שיטות
של ריגול מוצלח הובאו לידי שלמות. זה כלל דרכים לאיתור וגיוס מרגלים ושימש כמדריך
להשתמש בסוכני הריגול ביעילות מירבית.
16.
אִינטוֹנג'וּצוּ (בריחה
והסתתרות):
נינג'ות היו מנוסים ביותר בדרכים לשימוש בטבע כדי לחפות על יציאתם, דבר שנתן להם "להעלם" על פי רצונם. הגוֹטוֹן-פּוֹ (שימוש בחמשת האלמנטים לבריחה) התבססו על הכרה מעמיקה עם השימוש היצירתי בדרך פעולתם של היבטי: אדמה, מים, אש, מתכת, ועץ - של הטבע והסביבה. הנינג'ות תרגלו גם שִׁינוֹבִּי אַרוּקִי, טכניקות להתגנבות ותנועה שקטה.
17.
טֶן-מוֹן
(מטאורולוגיה):
חיזוי
וניצול של מזג האויר והתופעות העונתיות היוו חלק חשוב של כל תכנון קרב. הנינג'ה
אומן להבחין בכל הסימנים הדקים מהסביבה ומהתנהגות בעלי החיים כדי לחזות את תנאי מזג
האויר.
18.
צִ'י-מוֹן (גאוגרפיה):
ידיעה ושימוש בהצלחה בתכונות פני הקרקע היו מרכיב חיוני בהיסטוריה של הנינג'יצו. הנינג'ה הכיר גם את החרקים, הצמחים ובעלי החיים השכיחים בכל איזור, ונקודות אסטרטגיות כמו נמלי יבוא ויצוא שבהם היה ניתן לחבל בעת הצורך.